טקס החופה הוא אחד הרגעים הכי מוכרים וטעונים במסורת הטקסית היהודית, וגם אחד המקומות שבהם חוסר השוויון בין נשים וגברים נראה לעין בצורה הברורה ביותר. החתן "קונה" את הכלה בטבעת, מקדש אותה בלעדית ("הרי את מקודשת לי") ומוסר את הכתובה, שטר הקניין, לאישה (או יותר נכון לאמא שלה). החתן הוא גם זה שמוזכר בברכות.
חופה שוויונית שואפת להיות קרובה יותר לדרך בה אנו חיים וחיות היום: הפיכת הרגע המשמעותי של בניין הבית המשותף, לטקס שבו שני בני הזוג נכנסים יחד לברית נישואין, מתוך שותפות אמיתית והדדיות. כמו בחיים (ואם זה לא ככה, אולי זה הזמן לשאול שאלות אחרות).
מה מגדיר חתונה או חופה כ"שוויונית"?
חתונה שוויונית מתחילה הרבה לפני הרגע שבו עומדים מתחת לחופה. היא צומחת ממערכת יחסים שוויונית; אתם מתחתנים כמו שאתם חיים. אם בזוגיות שלכם אתם רגילים לקבל החלטות משותפות – איפה לגור, איך לנהל את הכסף המשותף, מי עושה קניות ומי מבשל, או איך תיראה החופשה הבאה שלכם – אז גם ההכנות הראשונות לחתונה ייראו כך: בחירת תאריך שמתאים לשניכם, אולם או גן אירועים שנגיש לשני הצדדים ומכבד את הצרכים של המשפחות, צלמת או די.ג’יי ששניכם מתחברים אליהם. בדיוק באותו האופן, גם הטקס עצמו נבנה מתוך שותפות אמיתית.
תכלס, איך ה"שוויון" הזה נראה בפועל, בזמן החופה?
- הדדיות בטקס – שני בני הזוג מקדשים זה את זו (או זו את זו / זה את זה), לרוב באמצעות החלפת טבעות הדדית או ברכה הדדית.
- כתובה שוויונית – נוסח מותאם ואישי שבו המחויבויות מנוסחות באופן שוויוני ולא חד־צדדי.
- ברכות והצהרות אישיות – כל אחד מבני/ות הזוג יכול/ה לשלב נדרים ומילים אישיות בטקס.
- ייצוג שווה – מי מברך/ת או מקריא/ה? מי מחזיקים את מוטות החופה? אילו קולות נשמעים בטקס? תנו דעתכם/ן לייצוג המגדרי והמשפחתי, למעגלים השונים של שניכם/ן.
- שפה שוויונית – שימוש במילים המדגישות שותפות ("אנחנו נקדש זה את זו") במקום מילות קניין או בעלות.
- כמובן, גם הבחירה שלכם/ן מי יעמדו לצדכם/ן בערב הזה בפן המקצועי, משמעותית ביותר – לבחור עורכת חופה מקדשת, מפיק אירועים, צלמת, מאפר ומסרק, דיג'יאית ושוזר פרחים, לפי החיבור האישי והכישורים שלהם/ן (ולא לפי מגדר כמובן).
למרות כל אלו, בנימה אישית, אומר שאני יודעת שלפעמים בכל זאת, לבחור מנחת חופה ומקדשת, ולא רב עם זקן, זו בחירה שעדיין נתפסת כפחות מובנת מאליה. גם כיום, זו בחירה עם אמירה וניראות גדולה יותר – ולוּ רק בגלל שאני עומדת לצדכם בחופה, באור הזרקורים. לפעמים בני המשפחה יעודדו זאת, ולפעמים לאחד הצדדים זה יהיה מורכב יותר. בסופו של דבר, הבחירה היא שלכם/ן וחשוב שתקדישו עבורה זמן ומחשבה. יש זוגות שיבחרו להוסיף לתהליך בינינו פגישה נוספת, של לימוד והיכרות משפחתית עם ההורים. לרוב לאחר מכן הכל נראה קל ופשוט יותר. וגם אם לא, הרווחנו שיח משמעותי ומקרב בין המשפחות.
ומה יש להלכה לומר בעניין? בשביל זה כתבתי פוסט נפרד.
